<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהושע בן מתתיה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
כן מצינו בסדר משנה דעדיות התם בפ"ב [מ"ה], שלשה דברים אמרו לפני רבי ישמעאל ולא אמר בהן איסור והיתר, ופירשן יהושע בן מתתיה. המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה ליחה (חייב) [פטור]. הצד נחש בשבת אם כמתעסק שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב. ועל לפסין ארוניות שהן טהורות באהל המת (וטהורות) [וטמאות] במשא הזב. רבי אלעזר בר צדוק אומר אף טהורות במשא הזב מפני שלא נגמרה מלאכתן. והא דמפיס מורסא בראש גמרא דשבת ובסוף גמרא דרבי אליעזר [אומר] האורג [ק"ז ע"א] ובראש כתובות [ו' ע"ב]. ובתוספתא פרק [ראשון] דעדיות [ה"ז] שלשה דברים אמרו לפני רבי ישמעאל ולא אמר בהן איסור והיתר, ופירשן יהושע בן מתתיה, המפיס מורסא בשבת, אם (לקולפא) [לקולפה] לעשות לה פה כדרך שהרופאים עושים חייב, ואם להוציא ממנה ליחה פטור. ושאר שני הדברים אין מביא שם, ולא הביא שם אלא מפיס מורסא לבד. ונראה לי מפני שאין הצד נחש ואילפית חירניות צריכין פירוש אחר אבל מפיס מורסא הוצרך לפרש.
גרסינן בירושלמי דברכות בפ"ב הלכה חתן פטור מק"ש [ה"ו], רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר ב"ר ינאי זאת אומרת שמותר לבעול בתחילה בשבת א"ר חגי קומי רבי יוסי תפתר באלמנה שאינו עושה חבורה. א"ל והא תנינן ארבעה לילות, אית למימר ארבעה לילות באלמנה. א"ר יעקב בר זבדי קשייתה קומי רבי יוסי מה בינה לשובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות. א"ל אמור מה דבתרה, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. וכאן מכיון שהוא מתכוין לעשותה בעולה כמי שהוא מתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר משרשיא מקשה מה בינה למפיס מורסא בשבת. א"ל ואמור מה דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה. ומסקנא תני לא יבעול בתולה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה ואחרים מתירין. א"ר יוסי בר אבין טעמן דאחרים, למלאכתו הוא מתכוין מאיליה נעשית חבורה. הירושלמי תולה האיסור וההיתר בעשיית חבורה ולא בתיקון הפתח ולא בקילקולו.
גרסינן בפ"א דכתובות [ה' ע"ב] איבעיא [להו] מהו לבעול בתחילה בשבת, דם מיפקד פקיד או חיבורי מיחבר. אם תאמר מיפקד פקיד וכו'. עד ואיכא דאמרי את"ל דם חבורי מיחבר לדם הוא צריך ואסור, או דילמא להנאת עצמו הוא צריך ושרי וכו' עד במקלקל הלכה כרבי יהודה או הלכה כרבי שמעון. ומסקנא בבי רב אמרי [רב] שרי, ושמואל (אסור) [אסר]. בנהרדעא אמרי רב אסר ושמואל שרי. ומוקמינן לפלוגתייהו כתנאי דתניא הכונס את הבתולה לא יבעול לכתחלה בשבת וחכמים מתירין. מאן חכמים אמר רבא רבי שמעון היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר. אלמא לרבי שמעון מותר לכתחילה לבעול בשבת. וכיון דרבי שמעון הוא דמתיר ש"מ דמשום דבר שאין מתכוין הוא דפליגי, לרבא דמוקי לה כרבי שמעון.
מיהו לבי רב דאמרי דשמואל אסר לא מוקי פלוגתייהו בדבר שאין מתכוין [דשמואל מתיר דבר שאין מתכוין]. כדאיתא בפרק כירה הלכה המיחם שפינהו [שבת מ"ב ע"א], אלא מוקי פלוגתייהו דת"ק דאסר סבירא [ליה] דם חיבורי מיחבר ולדם הוא צריך ואסור משום דמתקן הוא אצל הפתח. ורבי שמעון סבר להנאת עצמו הוא מתכוין ופיתחא ממילא קא הוי, וקסבר שמואל דחכמים דהכא היינו רבי שמעון. ואע"ג דבעלמא סבר לה כרבי שמעון, הכא לא סבר לה [כותיה משום] דסבר דם חבורי מיחבר כת"ק כמו שכתבתי.
והיינו דקא מותיב רבי אמי [כתובות ו' ע"ב] להאי לישנא דאמרי בי רב דשמואל אסר, המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב, ואם להוציא ממנה ליחה פטור ותיפטר [ומותר] כדאיתא בפרק שמונה שרצים [שבת ק"ז ע"ב] כרבי שמעון דאמר [מלאכה] שאינה צריכה לגופה פטור עליה. ובפרק האורג [שם ק"ז ע"א] אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר. והאחת מפיס מורסא להוציא ממנה ליחה פטור ומותר. וטעמא [דהוא] מותר משום דבגופו מצטער. וכיון דלהוציא ליחה ליכא איסורא דאורייתא התירו לו לכתחילה. כדאיתא [שם] מחט של יד ליטול בה את הקוץ. ואמרינן נמי בתחילת פרק אלו הן הנחנקין [סנהדרין פ"ה ע"א] דאע"ג דדילמא חביל והויא לה שגגת סקילה, אע"ג דמקלקל הוא אצל חבורה ושמעינן ליה לרבי שמעון דקא מחייב, משום מלאכה שאינה צריכה לגופה שרי לכתחילה במקום [צערא]. ובהא סבירא ליה לשמואל כרבי שמעון מפני שהצער כבר [בא], אם כן ביאה דמצוה כגון בעילה [שרי] לכתחילה שהיא מצוה וטריד ומצטער לשמואל אמאי אסור. וכי היכי דהתם שרינן לכתחילה לרבי שמעון הם הכי נמי גבי בעילה לישתרי לכתחילה. וקס"ד דמפיס מורסא ונטילת קוץ ודם בתולים כי הדדי נינהו, ובמקום צערא ומצוה לישתרי לכתחילה. דהא איכא כמה ספיקי (ד)[ב]הבעילה לכתחילה, כמה להנאת עצמו מתכוין וכמה דאיכא לגביה בהא חבורה מקלקל. דאע"ג דשמעינן לילה לשמואל בכירה [שבת מ"ב ע"א] דבדבר שאינו מתכוין כרבי שמעון [סבירא ליה] אבל לא במלאכה שאינה צריכה לגופה. [היינו] דוקא היכא דליכא אכתי צערא. אי נמי כגון כיבוי גחלת של עץ, דאי כיון התם איכא איסורא דחיוב חטאת וליכא אכתי סכנה מזומנת. אבל הכא כיון שהצער כל שעה, ודאי כרבי שמעון סבירא ליה.
ומשני התם גבי קוץ ומורסא פקיד ועקור, ומשום חששא דילמא חביל לא חיישינן במקום צערא, אבל גבי דם בתולים חבורי מיחבר ופקיד ודאי. מיהו מחובר הוא, ולדם הוא צריך, ואתא למינגע באיסורא דאורייתא. ורבי אמי, אליבא (דרב) [דבי רב] סבר דשמואל אסר קא מותיב. מיהו רבי אמי אפילו במלאכה שאינה צריכה לגופה איכא למימר דסבירא ליה כרבי שמעון וכל שכן בדבר שאינו מתכוין, הילכך שרא למיבעל בתחילה בשבת. אי נמי משום דקסבר מקלקל הוא אצל הפתח, או מקלקל בחבורה ובמקום מצוה שרי אפילו לרבי יהודה. וצידת נחש ושאר הלכות התלויות בדבר שאין מתכוין ובמלאכה שאינה צריכה לגופה בעזר אבי שבשמים בעזר השם אכתבם על סדר רבי יוסי בן המשולם. ורבינו תם פירש בספר הישר דבצידת נחש סבירא ליה לשמואל כרבי שמעון משום דאתי להזיקא דרבים. ובגחלת של עץ היינו טעמא משום דכל כמה דלא כביא אית בה סומקא וקא חזו ומזדהרי בה, אבל של מתכת לא מינכרא הזיקא ולבון דידיה. הילכך מכבין. בספר הישר פירש כן. מיהו מפיס מורסא לא מצאתי מה הוא פירש בו.
<h2>דף קז.</h2>
כן מצינו בסדר משנה דעדיות התם בפ"ב [מ"ה], שלשה דברים אמרו לפני רבי ישמעאל ולא אמר בהן איסור והיתר, ופירשן יהושע בן מתתיה. המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה ליחה (חייב) [פטור]. הצד נחש בשבת אם כמתעסק שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב. ועל לפסין ארוניות שהן טהורות באהל המת (וטהורות) [וטמאות] במשא הזב. רבי אלעזר בר צדוק אומר אף טהורות במשא הזב מפני שלא נגמרה מלאכתן. והא דמפיס מורסא בראש גמרא דשבת [ג' ע"א] ובסוף גמרא דרבי אליעזר [אומר] האורג [ק"ז ע"א] ובראש כתובות [ו' ע"ב]. ובתוספתא פרק [ראשון] דעדיות [ה"ז] שלשה דברים אמרו לפני רבי ישמעאל ולא אמר בהן איסור והיתר, ופירשן יהושע בן מתתיה, המפיס מורסא בשבת, אם (לקולפא) [לקולפה] לעשות לה פה כדרך שהרופאים עושים חייב, ואם להוציא ממנה ליחה פטור. ושאר שני הדברים אין מביא שם, ולא הביא שם אלא מפיס מורסא לבד. ונראה לי מפני שאין הצד נחש ואילפית חירניות צריכין פירוש אחר אבל מפיס מורסא הוצרך לפרש.
גרסינן בירושלמי דברכות בפ"ב הלכה חתן פטור מק"ש [ה"ו], רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר ב"ר ינאי זאת אומרת שמותר לבעול בתחילה בשבת א"ר חגי קומי רבי יוסי תפתר באלמנה שאינו עושה חבורה. א"ל והא תנינן ארבעה לילות, אית למימר ארבעה לילות באלמנה. א"ר יעקב בר זבדי קשייתה קומי רבי יוסי מה בינה לשובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות. א"ל אמור מה דבתרה, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. וכאן מכיון שהוא מתכוין לעשותה בעולה כמי שהוא מתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר משרשיא מקשה מה בינה למפיס מורסא בשבת. א"ל ואמור מה דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה. ומסקנא תני לא יבעול בתולה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה ואחרים מתירין. א"ר יוסי בר אבין טעמן דאחרים, למלאכתו הוא מתכוין מאיליה נעשית חבורה. הירושלמי תולה האיסור וההיתר בעשיית חבורה ולא בתיקון הפתח ולא בקילקולו.
גרסינן בפ"א דכתובות [ה' ע"ב] איבעיא [להו] מהו לבעול בתחילה בשבת, דם מיפקד פקיד או חיבורי מיחבר. אם תאמר מיפקד פקיד וכו'. עד ואיכא דאמרי את"ל דם חבורי מיחבר לדם הוא צריך ואסור, או דילמא להנאת עצמו הוא צריך ושרי וכו' עד במקלקל הלכה כרבי יהודה או הלכה כרבי שמעון. ומסקנא בבי רב אמרי [רב] שרי, ושמואל (אסור) [אסר]. בנהרדעא אמרי רב אסר ושמואל שרי. ומוקמינן לפלוגתייהו כתנאי דתניא הכונס את הבתולה לא יבעול לכתחלה בשבת וחכמים מתירין. מאן חכמים אמר רבא רבי שמעון היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר. אלמא לרבי שמעון מותר לכתחילה לבעול בשבת. וכיון דרבי שמעון הוא דמתיר ש"מ דמשום דבר שאין מתכוין הוא דפליגי, לרבא דמוקי לה כרבי שמעון.
מיהו לבי רב דאמרי דשמואל אסר לא מוקי פלוגתייהו בדבר שאין מתכוין [דשמואל מתיר דבר שאין מתכוין]. כדאיתא בפרק כירה הלכה המיחם שפינהו [שבת מ"ב ע"א], אלא מוקי פלוגתייהו דת"ק דאסר סבירא [ליה] דם חיבורי מיחבר ולדם הוא צריך ואסור משום דמתקן הוא אצל הפתח. ורבי שמעון סבר להנאת עצמו הוא מתכוין ופיתחא ממילא קא הוי, וקסבר שמואל דחכמים דהכא היינו רבי שמעון. ואע"ג דבעלמא סבר לה כרבי שמעון, הכא לא סבר לה [כותיה משום] דסבר דם חבורי מיחבר כת"ק כמו שכתבתי.
והיינו דקא מותיב רבי אמי [כתובות ו' ע"ב] להאי לישנא דאמרי בי רב דשמואל אסר, המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב, ואם להוציא ממנה ליחה פטור ותיפטר [ומותר] כדאיתא בפרק שמונה שרצים [שבת ק"ז ע"ב] כרבי שמעון דאמר [מלאכה] שאינה צריכה לגופה פטור עליה. ובפרק האורג [שם ק"ז ע"א] אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר. והאחת מפיס מורסא להוציא ממנה ליחה פטור ומותר. וטעמא [דהוא] מותר משום דבגופו מצטער. וכיון דלהוציא ליחה ליכא איסורא דאורייתא התירו לו לכתחילה. כדאיתא [שם] מחט של יד ליטול בה את הקוץ. ואמרינן נמי בתחילת פרק אלו הן הנחנקין [סנהדרין פ"ה ע"א] דאע"ג דדילמא חביל והויא לה שגגת סקילה, אע"ג דמקלקל הוא אצל חבורה ושמעינן ליה לרבי שמעון דקא מחייב, משום מלאכה שאינה צריכה לגופה שרי לכתחילה במקום [צערא]. ובהא סבירא ליה לשמואל כרבי שמעון מפני שהצער כבר [בא], אם כן ביאה דמצוה כגון בעילה [שרי] לכתחילה שהיא מצוה וטריד ומצטער לשמואל אמאי אסור. וכי היכי דהתם שרינן לכתחילה לרבי שמעון הם הכי נמי גבי בעילה לישתרי לכתחילה. וקס"ד דמפיס מורסא ונטילת קוץ ודם בתולים כי הדדי נינהו, ובמקום צערא ומצוה לישתרי לכתחילה. דהא איכא כמה ספיקי (ד)[ב]הבעילה לכתחילה, כמה להנאת עצמו מתכוין וכמה דאיכא לגביה בהא חבורה מקלקל. דאע"ג דשמעינן לילה לשמואל בכירה [שבת מ"ב ע"א] דבדבר שאינו מתכוין כרבי שמעון [סבירא ליה] אבל לא במלאכה שאינה צריכה לגופה. [היינו] דוקא היכא דליכא אכתי צערא. אי נמי כגון כיבוי גחלת של עץ, דאי כיון התם איכא איסורא דחיוב חטאת וליכא אכתי סכנה מזומנת. אבל הכא כיון שהצער כל שעה, ודאי כרבי שמעון סבירא ליה.
ומשני התם גבי קוץ ומורסא פקיד ועקור, ומשום חששא דילמא חביל לא חיישינן במקום צערא, אבל גבי דם בתולים חבורי מיחבר ופקיד ודאי. מיהו מחובר הוא, ולדם הוא צריך, ואתא למינגע באיסורא דאורייתא. ורבי אמי, אליבא (דרב) [דבי רב] סבר דשמואל אסר קא מותיב. מיהו רבי אמי אפילו במלאכה שאינה צריכה לגופה איכא למימר דסבירא ליה כרבי שמעון וכל שכן בדבר שאינו מתכוין, הילכך שרא למיבעל בתחילה בשבת. אי נמי משום דקסבר מקלקל הוא אצל הפתח, או מקלקל בחבורה ובמקום מצוה שרי אפילו לרבי יהודה. וצידת נחש ושאר הלכות התלויות בדבר שאין מתכוין ובמלאכה שאינה צריכה לגופה בעזר אבי שבשמים בעזר השם אכתבם על סדר רבי יוסי בן המשולם. ורבינו תם פירש בספר הישר דבצידת נחש סבירא ליה לשמואל כרבי שמעון משום דאתי להזיקא דרבים. ובגחלת של עץ היינו טעמא משום דכל כמה דלא כביא אית בה סומקא וקא חזו ומזדהרי בה, אבל של מתכת לא מינכרא הזיקא ולבון דידיה. הילכך מכבין. בספר הישר פירש כן. מיהו מפיס מורסא לא מצאתי מה הוא פירש בו.
